פסק-דין בתיק ע"א 1816/03

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אליהו קידר), מיום 25.2.03, בת"א 97670/99, שדחה את תביעת המערערת נגד המשיב (להלן:- " הבנק"), וחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכר-טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

1.                    הרקע

(א)                ביום 14.5.97 פתחה המערערת, שהייתה לקוחה מוגבלת כמשמעות מונח זה בחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981, תוכנית חיסכון בבנק (להלן:- " התוכנית"), והפקידה בה סך של 235,000 ש"ח, שמקורם בכספי מדור ששילם לה גרושה. על טופס פתיחת התוכנית (נספח "א1" לתצהיר עדותה הראשית של המערערת בבית משפט קמא, להלן:- " טופס פתיחת התוכנית") חתמו המערערת וחברה לחיים דאז, מר יוסף דוידוביץ (להלן:- " דוידוביץ") ביחד. חשבון העובר-ושב של דוידוביץ בסניף ראשון-לציון של הבנק (להלן:- " החשבון"), שנפתח באותו יום, הוגדר כחשבון חיוב וזיכוי לכספי התוכנית. המערערת טענה שהגדרת חשבון תמורה-זיכוי שימשה תנאי לפתיחת תוכנית החיסכון. כארבעה חודשים לאחר פתיחת התוכנית צורפה המערערת לחשבון, שהיה לחשבון משותף לה ולדוידוביץ. בשלב לכלשהו, נמשכו כספים מחשבון החסכון וכספי התכנית הוצאו.

(ב)                 עובר להגשת התביעה דנן הגיש הבנק תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת ונגד דוידוביץ בגין יתרת החובה שנצברה בחשבון (ת"א 4397/98, נספח "ה", לתצהיר המערערת), ובמסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין שילמה המערערת לבנק סך 20,000 ש"ח, תוך שמירה על טענותיה נגדו. הטענות הועלו במסגרת התביעה נושא הערעור.

(ג)         בתביעה נושא הערעור טענה המערערת שעל-פי הוראה מפורשת שנתנה לבנק, ושבאה לידי ביטוי בטופס פתיחת התוכנית, נדרשו שתי חתימות, שלה ושל דוידוביץ, כדי למשוך כספים מתוכנית החיסכון. לטענתה, הבנק הפר חובותיו כלפיה בכך שאיפשר לדוידוביץ למשוך כספים מהתוכנית בחתימתו בלבד (משיכה בסך 35,000 ש"ח שמועדה לא הוברר, נספח "ב" לתצהיר המערערת; משיכה נוספת בסך 70,000 ש"ח שהוראה על ביצועה ניתנה ביום 22.4.98, נספח "ג" לתצהיר המערערת; ומשיכות נוספות), ולכסות באמצעותם יתרות חובה חריגות שצבר לבחשבון. עוד טענה המערערת שהבנק איפשר לדוידוביץ להוציא ערבות בנקאית שיתרת כספי החיסכון שימשו להבטחתה, וששימשה אף היא, בסופו של דבר, לכיסוי יתרת החובה בחשבון. המערערת טענה שבגין מעשיו ומחדליו של הבנק נגרמו לה נזקים בסך 309,915 ש"ח.

(ד)        הבנק כפר בטענות המערערת. לגרסתו, ביום 22.4.98 הגיע דוידוביץ לבנק בלווית המערערת, וביקש למשוך מתוכנית החיסכון 70,000 ש"ח. עובד הבנק בדק את טופס פתיחת התוכנית שהגדיר את מורשי החתימה, ובאותה עת נדרשה חתימה אחת בלבד כדי לבצע משיכה. במועד מאוחר יותר שלא ידוע במדוייק מהו, נעשה שינוי בטופס פתיחת התוכנית בוצע, אליבא דבנק. נציגי הבנק תיארו בתצהיריהם את הפעולות שביצעו המערערת ודוידוביץ בחשבון, שחלק ניכר מהן בוצעו על-ידי שניהם יחדיו, ושמעידות שהמערערת הייתה שותפה למעשיו של דוידוביץ. לגרסת הבנק, טענות המערערת כאילו דוידוביץ והבנק עשו יד אחת כדי לרוקן את תוכנית החסכון מתוכנה - אינן משקפות את התמונה האמיתית.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא דחה את התביעה בקובעו שהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. מסקנתו נשענה על ראיות אובייקטיביות שסותרות את עדות המערערת, וכלשונו:

" המסמך השנוי במחלוקת הוא המסמך שכותרתו 'תנאי תוכניות חסכון בבנק דיסקונט לישראל בע"מ' במסמך זה יש פרק אשר נוסחו:

'חשבון זה יופעל ללא כל הגבלה על ידי סמן X במקום המתאים.'

בצד ימין ישנה משבצת שלידה נרשם 'כל אחד מאיתנו לחוד.' בצד שמאל משבצת, שבה נרשם 'כולנו יחד.'

בעיון על פני המסמך נמצא כי במשבצת הימנית היה סימון X שנמחק ובמשבצת השמאלית מסומן X , שלידו חתימות התובעת ומר דוידוביץ, השאלה היא מתי נעשתה המחיקה? האם ביום פתיחת תוכנית החסכון או בתאריך לו טוען הבנק.

על כך העידו העדים. אבל קודם שיש מקום לניתוח העדויות, יש להתבונן במסמך עצמו. מתוך התבוננות זאת ניתן לראות כי היתר כולו הוא בדיו בצבע כחול בהיר ואילו במחיקה וסימון ה - X במשבצת השמאלית היא בדיו בצבע כחול כהה. דבר זה יכול להצביע על כך שהתיקון לא נעשה באותו מעמד של פתיחת חשבון החסכון.

כמו כן, התובעת פתחה חשבון חסכון נוסף יחד עם התובע ביום 15.12.97 וגם בו צוין, כי כל אחד דוידוביץ וכץ יכולים לפעול בחשבון בנפרד.

אם אומנם, היתה באותה עת התובעת סבורה שאין לסמוך על מר דוידוביץ היתה מבקשת, כי גם בחשבון זה יהיה צורך בשתי חתימות, אך התנאים בחשבון זה לא שונו כלל ולא נטען כי שונו.

אלה הן ראיות אובייקטיביות שגוברות על הראיות האחרות שבתיק.

אין ספק, כי העדויות עדי הבנק היו הרבה סתירות והעדים לא מילאו את טופס פתיחת תוכנית החסכון.

אך כאשר אנו באים להסתמך על עדותה של התובעת בלבד, כאשר עדויות אובייקטיביות סותרות אותה, הרי אני קובע, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את התביעה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה." (עמ' 9-10 לפסק-הדין)